האופן הראשון של טיפול בדיכאון הוא תרפיה גופנית הכוללת טיפול תרופתי, שינוי הרגלי תזונה, פעילות גופנית או במקרים קיצוניים טיפול ב ECT (טיפול בנזעי חשמל). שיטות אלו של טיפול בדיכאון רואות בדיכאון תוצאה של חוסר איזון כימי במוח - כגון מחסור בסרוטנין, שניתן לטפל בו באמצעות החזרתו של איזון זה.

האופן השני של טיפול בדיכאון מכונה גם  התרפיה בדיבור. שיטה זו כוללת פסיכותרפיה דינאמית, טיפול קוגנטיבי- התנהגותי ועוד שיטות שבאופן כללי מנסות להתמודד עם הבעיות האישיותיות, הרגשיות והקוגנטיביות שבבסיסה של תפיסת העולם והעצמי. עפ"י שיטה זו של טיפול בדיכאון,  דיכאוניות האדם הינו חלק בלתי נפרד מן הבעיה ויש לחולל שינוי בתפיסותיו על מנת לסייע לו להתמודד.

טיפול אינטגרטיבי בדיכאון לא מנסה לעשות הפרדות אלו  בין הכימיה והביולוגיה לגורמים אחרים  הקשורים לחוויה של האדם, לקשריו, לעולמו הרגשי ולאמונות שלו לגבי העולם. ההתייחסות  אל דיכאון כבעיה מערכתית מתייחסת  לאדם כיצור מורכב בעל מוח ונפש. בפסיכולוגיה, טיפול בדיכאון מכבד את האדם, את קשייו ותובע ממנו להתמודד  עם עצמו, עם קשייו ועם ההימנעויות שסיגל לעצמו עם השנים מקשר, מאהבה  ומאופטימיות, כל זאת תוך הבנה הדרגתית  של האופן שבו דיכאון מאפשר לאדם להתמודד עם חוויית האובדן שהיא משמעותית כל- כך ביצירת היכולת לאהוב.

טיפול בדיכאון  דורש להטמיע את התפיסה כי בפעמים רבות המניע  מאחורי דיכאון הוא אובדן אמיתי, פרידה או מוות של אדם אהוב שבהם היגון הופך לדיכאון שמאיים לטרוף את הכול. בפעמים אחרות לא נמצאת סיבה חיצונית הנראית לעין, ואדם שלכאורה יש לו הכל עדיין חווה רגשות קשים אלו בעוצמה.

ההנחה שעומדת מאחורי טיפול בדיכאון היא כי יש להתמודד  עם חוויות אלו של אובדן ולעבד אותן רגשית וקוגנטיבית על מנת לאפשר חזרה למסלול התקין של חיים בעלי משמעות ויכולת לאהוב למרות חוויית האובדן.