דיכאון הינו מצב מתמשך שבו ישנה הפרעה במצב הרוח שמתבטאת בעצבות, ייאוש, אובדן הנאה וקשיים בתפקוד.
דיכאון מתאפיין במסמנים ביולוגיים כימייים לצד מסמנים נפשיים אישיותיים.

על פי הגדרה נפשית, דיכאון קשור לאובדן והוא הפגם שבאהבה. כדי להיות יצורים אוהבים עלינו להיות מסוגלים להתייאש בשל מה שאנו מאבדים ולהיות מסוגלים לאבד. דיכאון הוא חוויית האובדן ללא האהבה, הוא הויתור על האהבה בשל חוויית האובדן . דיכאון הוא ההתמודדות עם האובדן, הוא הנוכחות המתמדת של האובדן בחיינו, ללא יכולת להיקשר לעצמינו לאחרים ולעולם.

אדם הנמצא במצב דיכאון מרגיש גלמוד, הוא מרגיש את חוסר הטעם הסובב אותו. כך ביטויים של דיכאון קליני, חוסר היכולת לאהוב, ליהנות, קשיים בשינה, עצב וקושי בתפקוד - קשורים כולם לחוסר היכולת של האדם המדוכא למצוא טעם בדברים, להיקשר. היכולת לאהוב היא זו שמאפשרת לנפש להגן על האדם מפני חוויות בסיסיות אלו של אובדן של חוסר טעם .

טיפול בדיכאון - טיפול בדיכאון יכול להיעשות באמצעות תרופות, פסיכותרפיה או טיפול קוגנטיבי התנהגותי כרוך בהחזרת היכולת שלנו להתנחם באהבה, לראות את הטעם והיופי שיש בעולם, למרות חוסר הטעם, למרות האובדן המהותי הכרוך בהיקשרות לדברים.

השפה הרפואית, טישטשה במידת מה את המונח דיכאון, החוויה הקיומית של חוסר היכולת לאהוב, להיקשר להרגיש שמחה וחיוניות עם הסימפטומים של התופעה, הכאב הרגשי, הכופה עלינו את עצמו נגד רצוננו , יש ודיכאון זה הינו מעין עצב העומד בבסיסם של החיים כמעין כאב הצובע את הכול, האדם מתפקד עובד חי ונקשר ואולם ברקע ישנו עצב דכדוך ויגון, במקרה זה נכנה את הדיכאון דיכאון מינורי או דיסטמיה; יש והדיכאון צובע את הכל, וחוויית האין משתלטת, חוסר היכולת לתפקד עצב קיומי והתמוטטות של העולם והמציאות הופכות את החוויה למעין גל עכור השוטף את הכל, אז נכנה את הדיכאון -  דיכאון קליני .