טיפול פסיכודינמי (טיפול פסיכולוגי דינאמי), מבוסס על ההנחה כי במוקד הטיפול עומד הקשר בין המטפל למטופל וכי המטופל במסגרת הקשר הטיפולי, משחזר באופן מודע ולא מודע, נושאים קונפליקטואליים מקשרים משמעותיים שהיו לו בעבר בקשריו העכשוויים.
טיפול פסיכודינמי מקורו בטיפול הפסיכואנליטי, אולם בניגוד לטיפול הפסיכואנליטי שבו תדירות המפגשים (בין ארבעה לחמישה מפגשים בשבוע) היא גבוהה יותר וסיטואציית הטיפול היא שונה (המטופל שוכב על ספה והטיפול מתמקד באסוציאציות החופשיות שהמטופל אומר עם התערבות כמה שיותר קטנה מצד המטפל), טיפול פסיכודינמי כולל בד"כ פחות מפגשים והסיטואציה הטיפולית היא של שני אנשים היושבים זה מול זה.
המטפל מאסכולת טיפול פסיכודינמי יכול לפרקים להיות פעיל יותר, להנחות את השיחה הטיפולית, להציע פרשנויות שונות, לייעץ ולעבוד בגישות טיפוליות שונות.
מהו טיפול פסיכודינמי?
מוקד הטיפול של טיפול פסיכודינמי משתנה והוא נע בין חשיפה של קונפליקטים לא מודעים וניסיון לאתר את הגרעין הפנימי של האדם: את מי שהוא ללא השכבות שנוצרו עם השנים מתוך ניסיונו של האדם להתאים עצמו לסביבה שבה גדל, לבין התמקדות בקשרים העכשוויים של המטופל ובאופן שבו קשרים אלו גורמים לו למצוקה.
מחקרים הראו כי ללא קשר לגישה הטיפולית שבה עובד המטפל, מידת ההצלחה של טיפול פסיכודינמי תלויה בראש ובראשונה באיכות הקשר שנוצרת בין המטופל למטפל. קשר זה מושפע מהרבה גורמים, אולם חשוב לציין כי ללא קשר לגישה הטיפולית, הדבר המשמעותי ביותר הינה היכולת של המטפל לאפשר למטופל לחוות בטיפול אותנטיות ואמפתיה באווירה מקבלת שאינה שיפוטית.
על מנת לייצר אווירה כזו ישנה משמעות רבה ליכולת להגיע דרך טיפול פסיכודינמי לדיאלוג שבו גם המטופל וגם המטפל נמצאים בקשר אנושי אמיתי שמאפשר נגיעה בכאב ויכולת לדיבור אמיתי.
הטכניקה הטיפולית כוללת כאמור מעבר בין התייחסות לגרעין הפנימי של המטופל (הגרעין שבשל תנאים סביבתיים והתפתחותיים הודחק) לבין התייחסות לאדם כיצור חברתי שהמהות האמיתית שלו באה לידי ביטוי בקשרים.
ראשית הטיפול הפסיכודינמי
בראשית ימי הפסיכואנליזה עמד במוקד הטיפול חשיפה של גרעין קונפליקטואלי פנימי - מעין אמת חבויה, מודחקת. בהתאם לכך ניסה פרויד להמעיט ולצמצם, ככל האפשר את הדיאלוגיות הקשורה באקט הטיפולי. בתחילה ניסה פרויד לטפל באנשים באמצעות היפנוזה, בהמשך העמיד פרויד במוקד את האסוציאציות החופשיות, מעין דיבור רגרסיבי שבו המטפל יושב ללא קשר עין עם המטופל ותפקידו העיקרי הוא לקדם את הדיבור הפנימי באמצעות פרשנות ולהמעיט ככל האפשר בהפרעה למטופל לדברר את האמת שלו.
באופן דומה, פרויד עסק רבות בניסיון לבצע בעצמו אנליזה עצמית. במוקד האנליזה עמדו חלומותיו של פרויד. פרויד בהמשך עבודתו, שם את הדגש בטכניקה האנליטית על יחסי ההעברה והעמיד אותם במוקד הטיפול, אולם בעבורו היו אלו מעין מכשול שיש להתגבר עליו כדי להגיע לגרעין האמת.
בקרב ממשיכי פרויד ניתן למצוא שתי מגמות מרכזיות:
האחת רואה באדם מעין בצל שיש לקלפו על מנת להגיע לגרעין הפנימי שלו, והאחרת שרואה באדם יצור בעל עצמיים מרובים ומשתנים. משום שהעצמי מתקיים ביחסים עם אחרים ונולד לתוך יחסים אלו אין למעשה עצמי נסתר וגרעיני אלא גילויי עצמי שונים הקשורים לאינטראקציות שונות , רלטיביסטיות ותלויות הקשר במהותן. מתח זה ניתן למצוא כמעט בכל הגישות הפסיכואנלטיות הקיימות. כך ניתן למצוא גם בתיאוריות המעמידות במרכז את יחסי האובייקט המוקדמים וגילומם המאוחר ביחסים העכשוויים מושגים כגון עצמי כוזב ועצמי אמיתי .
תיאוריות פסיכואנליטיות עכשוויות כגון ההתייחסותית והאינטר סובייקטיבית, שמות יותר דגש על המימד הדיאלוגי בהתפתחות העצמי וזונחות אם כי לא באופן מוחלט את רעיון העצמי הגרעיני.
טיפול פסיכודינמי – למי זה מתאים?
אל טיפול פסיכודינמי מגיע המטופל בד"כ כאשר הוא חווה קושי בחייו. הקושי הינו מתמשך ובא לידי ביטוי בקשיים בקשרים, בתחושה של היעדר אותנטיות, בקושי להתמודד עם אובדן או בהתמודדות עם טראומה שמקשה על התפקוד היומיומי.
בפעמים רבות המטופל אינו יודע מה מפריע לו הוא מרגיש תקוע או כבוי וכועס או עצוב ובודד או נמצא בקשרים מורכבים וסוערים, אולם אינו יודע מדוע זה כך: מה באופן ההתנהלות שלו גורם לדפוסים אלו להימשך ולגרום לו להרגיש כך, הוא חש שהוא צריך ורוצה שינוי בנקודה זו הוא מגיע לטיפול.
טיפול פסיכודינמי ואינטראקציות מטפל-מטופל
תחילת טיפול פסיכודינמי משלבת בד"כ מספר מפגשים שבהם המטופל והמטפל מבצעים מעין סקירה על חייו של האדם עד לנקודה שבה התחיל הטיפול. המטפל, בעזרת הקשבה אמפתית ולא שיפוטית, שומע את סיפורו של המטופל ומנסה למצוא את נקודות הקושי והתקיעות, לאתר מעין סוגיה מרכזית שהיא הניסוח של קושי זה ולנסחה ביחד עם המטופל. סוגיות אלו קשורות בד"כ לחוויות של תלות ואינטימיות, כשלכל מטופל הסיפור האישי שלו והאופן שבו חוויות אלו תרמו להתפתחות הסימפטום שבגללו הגיע.
כך ישנם מטופלים שלכל סימן של קשר וקרבה חשים חרדה ומתרחקים, מטופלים שחשים שהם צריכים לוותר על צרכיהם בקשר ולהתאים עצמם לצרכי האחר לעומת מטופלים אחרים שנכנסים לקשרים כאשר הם מלאי כעס או חוויה של חוסר בטחון.
לצד ההבנה של דפוסים אלו הניתוח שלהם והיכולת לראות כיצד הם משתחזרים בקשרים העכשוויים, נוצרת בטיפול בשל הסיטואציה הייחודית שמאפיינת אותו, סיטואציה המשלבת קשר אינטימי קרוב, חשיפה רגשית, מערכת יחסים שמשחזרת דפוסים אלו בחדר הטיפולים.
המטופל יכול להרגיש כעס על המטפל, או לחוות את המטפל כמי שכועס עליו, הוא יכול לחוות את המטפל כמי שלא אכפת לו ממנו, או לחלופין להרגיש כי הוא כל עולמו של המטפל. הקשר הטיפולי והאמון שנוצר בהדרגה בין המטפל למטופל, מאפשרים לגעת בקשיים אלו לחוות אותם בתוך קשר אנושי אמיתי להתגבר עליהם ובסופו של לאפשר שינוי אמיתי.
